שבוע הספר? 23-6-2011

שבוע הספר? בקי חושבת שזה מיותר

הנה, עשית סיבוב בחנות ספרים ומה הבאת? עוד פעם ספר על חתולים. יאללה נמאס.
מה? שלושה במאה? זה בחינם ממש!! איפה השניים האחרים?
נתתי אותם לסבתא.
בטח הם היו על כלבים
לא, הם היו על צ'כוב.
לא שמעתי עליו. הוא בא לגינה שלנו?
לא בקי. הוא לא בא לגינה שלנו.
חבל.

"ביקור חולים עם אוסקר" הוא ספר על חתול רגיל בהחלט. אוסקר גר בבית אבות
ברוד איילנד, ארה"ב, יחד עם חברתו החתולה מאיה. אוסקר ומאיה ממשיכים מסורת
מבורכת של גידול חתולים בבית האבות, שמרבית דייריו לוקים בשיטיון.
כך בערך מתחילה הסקירה על גב הספר. כאשר קראתי אותה הסיפור נשמע
לי מוכר. ואכן בהמשך מוזכר כי כתבה על אוסקר הופיע בעבר בכתב העת המדעי
" וכי אותה כתבה סבבה ברשת לפני New England Journal of Medicine”
זמן מה.
הסיבה שאוסקר זכה לכתבה בעיתון מדעי, היא שלפי דעתם של העובדים בבית האבות,
הוא מסוגל לחזות את מותם המתקרב של דיירי הבית. אבל בכך לא מסתיימים פלאיו של
החתול. כאשר אוסקר מרגיש שמישהו מדיירי הבית נוטה למות הוא מתייצב על משמרתו
על מיטתו של החולה, ולא מש ממנה עד מותו.
הספר נכתב על ידי דר' דייויד דוזה, רופא גריאטר העובד בבית האבות. תחילה הוא מטיל
ספק בסיפורים אודות אוסקר, אולם לאחר מספר פעמים בהן היה הוא עצמו עד למתרחש
מחליט דר' דוזה לנסות לחקור את העניין קצת יותר לעומק. הוא משוחח עם קרובי
משפחה של הנפטרים, ועם אנשי הצוות. הוא מתחיל את מסעו ספקן, ואפילו עם מידה של
עוינות לחתולים בכלל ולאוסקר בפרט. לאט לאט הוא משתכנע כי יש אמת בסיפורים
ואפילו מנסה למצוא להם איזשהו הסבר מדעי.
אודה: זה לא חכמה לגרום לי לבכות בספר על חולי אלצהיימר הנוטים למות ועל
יחסים מופלאים ביינם לבין בעלי חיים. בשנים האחרונות חוויתי את הדברים על בשרי,
כאשר ראיתי את המחלה הזאת מכה באבי ולא מותירה בו אבן על אבן. אין כאב גדול
מלראות אדם אהוב, אשר פיזית כמעט אינו משתנה, מאבד מדי יום עוד יכולת, עוד
קשר למציאות, עוד זיכרון. בחודשים האחרונים לחייו היה אבי מאושפז בבית אבות
לאחר שהטיפול בו בבית הפך לבלתי אפשרי. את רגע כניסתו לשם עם תיק קטן
כמו ילד שיוצא לטיול, ואת הפעם הראשונה בה השארתי אותו שם לגמרי לבד, לא אוכל
לתאר ולא אוכל לשכוח. במהלך שהותו שם באתי לעיתים קרובות עם כלבתי בקי.
בקי, למי שלא יודע, היא כלבה על כדורים. בעיקר יש לה כדור אדום אחד אהוב במיוחד
אחריו היא מוכנה לרוץ עד אפיסת כוחות או עד ארוחת הערב, המאוחר מבינייהם.
מראה הזקנים תשושי הנפש המחייכים למראה הכלבה הקופצנית ומבקשים לזרוק
את הכדור, נהנים משמחת החיים של יצור החי בתוך הרגע, היה מרומם נפש וקורע לב כאחד.
אחד הדברים שלמדתי באותה תקופה היה כי אין הגבלה על מספר הפעמים שהלב האנושי יכול
להשבר לרסיסים.
את הספר קראתי כמובן במכה אחת, והדמעות שהזלתי העלו את מפלס הכנרת. הכותב הוא
רופא שכל אחד מאיתנו היה מאחל לעצמו וליקרים לו- סבלני, מלא חמלה, ובעיקר קשוב.
הוא מתאר את חוליו ואת בני משפחותיהם בכל כך הרבה חיבה וכבוד, שאי אפשר שלא
להתאהב לגמרי בו ובהם.
לא ארחיב את הדיבור על נושאו העיקרי של הספר- אוסקר החתול. בשביל זה פשוט
כדאי לקרוא את הספר.
לי אישית דבר מכל מה שמוצג בספר כתמוה ומסתורי לא היה חדש. בשנים רבות
של עבודה עם בעלי חיים למדתי כי העולם מלא בהרבה דברים שאין לנו שמץ
של מושג לגביהם. למדתי לקבל את העובדה הזאת כפשוטה, ובענווה המתבקשת. אני
חושבת שאין גבול אמיתי בין היומיומי למיסתורי. הגבול הוא גמיש, ועובר היכן שעוברת
ההבנה שלנו. פעם הברק היה מיסתורי וכדור הארץ שטוח. מאז למדנו קצת פיזיקה
וגיאוגרפיה, ונדמה לנו שיש לנו תמונה טובה יותר של המציאות. וזה נכון, אבל עדיין
מה שנקלט בחמשת חושינו ובאלפי מכשירינו, הוא כנראה רק אפס קצהה.
אני לא מופתעת כשאני רואה בעלי חיים המזהים את מצוקתו של הזולת. אני לא
מופתעת כשאני רואה אותם מנסים להקל עליה על פי דרכם והבנתם. בעלי חיים חשים
בצורה שאינה מובנת לנו רגעי מפתח בחיים- הריון, לידה מתקרבת, מחלה, נסיעה,
עצב ושמחה וגם מוות. הם מזהים אותם ומתייחסים לכל אחד מהם במגוון עשיר
של תגובות. יש לי אין ספור סיפורים להם הייתי עדה אילמת ונפעמת. אלמלא היתה
השעה כה מאוחרת הייתי מספרת לכם אותם. כיוון שהארכתי כבר מאוד אספר אותם
בפעם אחרת. בנתיים רכשו לכם עותק של "ביקור חולים עם אוסקר" יחד עם חבילת
טישואים עבה. שלושה במאה? עשו כמוני- רכשו 3 עותקים של "אוסקר" ותנו
שניים מהם במתנה לאהוביכם.

לייעוץ ראשוני וקביעת תור

השאירו פרטים

חברת קידום אתרים חברת קידום אתרים