סיפור על אהבה ואוכל 18-2-2011

תמיד אומרים שבני האדם מתחלקים לשניים: אלה שאוכלים בשביל לחיות ואלה שחיים בשביל לאכול.

מי שמכיר אותי יודע מן הסתם שאי אפשר לשייך אותי לסוג הראשון. אוכל, מלבד נחיצותו שאינה מוטלת

בספק לקיום תהליכי החיים, הוא גם תענוג, אהבה ושמחת חיים. אז לחיות בשביל לאכול זה אמנם

טיפה מוגזם, יש עוד דברים נחמדים בחיים, אבל לקחת מהחיים את השמחה שבמזון טעים, הנחת שבבישול

לאהובי ליבנו, ותחושת הפינוק כאשר הם מבשלים לנו- זה לקחת מהם, איך לומר, את הטעם..

העיניינים מסתבכים מעט כאשר מדובר באהובי ליבנו ההולכים על ארבע. מצד אחד, ברור שלעולם

לא נזכה לכך שהם יבשלו עבורנו, אם לא נחשיב את ערמת המזון שלאקי הקיא מאחורי הספה, או את

הג'וק האימתני שפיצי צדה במיוחד בשבילנו

מצד שני, בין כל המטלות בחיים בין העבודה הבית הילדים הלימודים וכל השאר, כמה נחמד ונוח שהאוכל

של לאקי ופיצי מגיע בשקית גדולה, לא מתקלקל לא מסריח לא דורש טרחה, רק לפתוח להגיש ולשכוח.

מצד שלישי, הרי תמיד אמרו לנו שמזון יבש הוא הדבר המאוזן והנכון בשבילם. במקרים קיצוניים אסרו עלינו

לתת כל מזון אחר.

מצד רביעי הרי אנחנו לא מומחים לתזונת בעלי חיים (סליחה ממי שכן). וכמה טוב שמישהו אחר כבר חשב

על זה במקומנו.

נו, לדיון הזה יש יותר צדדים מאשר לקוביה הונגרית. אז נעצור כאן לרגע ונלך צעד אחורה. אל מה שאני

רוצה לומר בעצם. (והמילה האחרונה היא עמוסת משמעות..)

מה שהייתי רוצה זה לגרום לכם להסתכל רגע על השקית הזאת שממנה יוצא המזון היבש האמור, לחשוב על

כל מה שמסתתר מאחוריה, ולהחליט בצורה מודעת יותר האם אתם רוצים להמשיך להשתמש בה, או אולי יש

בעולם אופציות נוספות, או אפילו גם וגם?

לפני שאגיע ללב העיניין, כמה הבהרות קטנות.

הנושא של תזונת בעלי חיים הוא רחב ועצום. רשימה אחת לא תספיק על מנת להקיפו, ואני לא מתכוונת

לעשות זאת במסגרת הזאת. בדעתי להקדיש מספר רשימות למחשבות שיש לי בנושא הזה. למעשה הייתי
רוצה שתצטרפו אלי למסע לימודי ואולי גם קצת פילוסופי, שיש לו נגיעה לנושאים רבים אחרים בחיינו

כגון אקולוגיה, מוסר, ניצול משאבים ואולי עוד דברים שלא עולים בדעתי מיידית.

רשימות אלו לא יהוו בשום צורה יעוץ תזונתי. מי שרוצה ייעוץ כזה מוזמן לפנות אלי במייל.

חוץ מזה, מי שציפה כל השבוע לעוד רשימה משעשעת על חתולים והתאכזב עמוקות-אל דאגה. גם זה יגיע

קשה לי לשים אצבע מדויקת על הרגע שבו התחלתי לחשוב יותר על נושא התזונה. כאשר למדתי

באוניברסיטה הנושא לא זכה לחתייחסות עמוקה, והדעה הרווחת בין המורים והווטרינרים השונים

שהכרתי, כמו גם אצל בעלי כלבים, היתה כי התזונה האופטימלית לבעלי חיים היא מזון יבש מסחרי.

יוצא מן הכלל אחד זכור לי מימי עבודתי במרפאה גדולה בעיר שדה באיטליה מיד לאחר סיום הלימודים

בעלי חתולים שגרו בכפרים הרבים סביבנו נטו להאכיל את חתוליהם מזון משומר בקופסאות ולא מזון

יבש אליו התייחסו יותר כאל חטיף.למה? לא הבנתי עד היום.

עם חלוף השנים והצטברות הנסיון המקצועי ובעיקר האישי בגידול כלבים, החלו לנקר במוחי מספר שאלות

החשובה והעיקרית שבהן: כיצד שרד הגזע הכלבי מאות אלפי שנים בלי כופתיות? לא הצלחתי עדיין לברר

בדיוק באיזו שנה יוצרה כופתית המזון הראשונה, אבל תחושות פנימיות חזקות רומזות לי שמדובר

באלפי שנים אחרי שזנבות שעירים התחילו לכשכש במעונותיהם של בני האדם. כיצד עבר כלב הבית

הסתגלות אבולוציונית כה מהירה עד כי הפך ליצור שאסור לו לאכול כ ל ו ם חוץ ממזון מסויים אחד

שנמצא עימנו לא יותר מכמה עשרות שנים??

תשובות (מעטות) ושאלות נוספות (רבות) בהמשך. הארכתי מספיק ליום אחד.

תגובות ושאלות, כתמיד אשמח לקבל ב- soffervt@netvision.net.il

לייעוץ ראשוני וקביעת תור

השאירו פרטים

חברת קידום אתרים חברת קידום אתרים