לסיכום- מה אוכלים בבית הזה היום? 15-3-2011

בשבועות האחרונים קראתי המון ספרים, ביקרתי בבלוגים רבים, דפדפתי בסיכומי שעור ישנים וגם חדשים,

וערכתי ניסויים סודיים בחיות המחמד שלי עצמי. כל זאת במטרה לענות על שאלה פשוטה למדי ואשר

נראית לרבים מאיתנו מובנת מאליה: "מה צריך הכלב שלי לאכול?" (לאלו מאיתנו התוהים לאן נעלם החתול

שלהם במסע המרתק שערכתי, לא לדאוג. בקרוב אקדיש רשימה נפרדת לנושא תזונת חתולים).

המסקנה העיקרית שאליה הגעתי במהלך הדרך, היא שלכל וטרינר, מגדל ותזונאי, כמו גם לשכנתי ברכה

שגידלה שרקן למשך שבועיים בשנות השמונים של המאה הקודמת, יש דעה משלו בנושא.

זאת ועוד: כל אחד מהנזכרים מעלה נחוש מאוד בדעתו וסבור לעומת זאת כי דעת זולתו היא הבל הבלים הכל

הבל, והם ניצים ביניהם משל היו אוהדי הפועל שמצאו עצמם בכפיפה אחת עם חובבי ביתר ירושלים.

מהבחינה הזאת, למען האמת, המצב דומה לגמרי למתרחש בשדה התזונה האנושית. כל אחד מאיתנו יכול

למנות בין מכריו את מי שמתנזר מאכילת ירקות כתומים בשעות היממה הלא זוגיות, או לחילופין מפריד

בין פחמימות וחלבונים, נמנע מאכילת קוקוס בחלב אימו או לוקח תוספי מזון במשקל גופו. כל זאת כיוון

שקיבל עליו את דעתו של מישהו הנחשב לבר סמכא בנושא. וכך אותו אדם מתמיד בפרקטיקות אלו עד

שהוא מואס בחייו, או לחילופין מוצא את עצמו בולס מכל הבא ליד באישון לילה. ההסבר למצב המביך הזה

אינו מסובך. תזונה, מסתבר, היא מדע בחיתוליו, וכמו כל יצור בחיתול היא מחד לא כל כך עקבית, ומאידך

נמצאת בתהליך של התפתחות מתמדת תוך כדי ניסוי וטעייה. אז נכון, אנחנו יודעים המון על למה צריך

חלבונים, על היחס הנכון בין סידן לזרחן במזון לגורים, אבל אנחנו רחוקים מלדעת הכל. זו האחרונה היא

בעיניי עובדת המפתח. אם איננו יודעים הכל, איך נוכל להכין כופתית שבה יש "כל מה שהכלב צריך"?

לדעתי לא נוכל.

כלב יכול אכול המון דברים. אבל ישנן חברות ענק שרוצות שתאמינו שהוא יכול לאכול רק גרגרים סרי טעם,

שעשויים משאריות של תעשיית המזון האנושית, רחוקים ממצבו הטבעי של המזון ככל שמשהו יכול להיות

רחוק ועדיין להחשב אכיל. המזון התעשייתי מתוסף בכל כך הרבה ויטמינים, מינרלים ועוד, מכוון

שבמרכיבים הבסיסיים שלו כל הדברים הנפלאים האלו כבר לא קיימים.

האם זה אומר שמהיום והלאה כלבינו לא יראו יותר מזון מסחרי לעולם? לא. זה לא מה שהתכוונתי. המזון

המסחרי מהווה פתרון מצויין כאשר אין זמן. או כאשר אתה סטודנט שאוכל רק פיצה ובכלל אין לך מטבח.

במקרה הזה עדיף כבר שהכלב יאכל את הגיאנק שלו ולא את שלך. יתכן שגם לך עדיף לאכול את שלו.

נראה לי יותר מזין מפיצה. המזון המסחרי מנצל שאריות של תעשיית המזון ההומני. בחלק הקודם ציינתי

את זה כחסרון.

עכשיו אני רוצה להאיר את זה גם באור חיובי: טוב לעשות שימוש בשאריות במקום שהן יהפכו למזהמים,

טוב לעשות שימוש בשאריות במקום להגדיל את היקף תעשיית הבשר. מה שלא טוב זה למנוע מהכלב,

שחיי איתנו כחבר וכבן משפחה, את כל הטוב שבמזון טרי. את כל אותם מרכיבים שלא הצלחנו להכניס

לשקית, ובעיקר את ההנאה ואת הטעם. תארו לכם את עצמכם חיים בבית שאוכלים בו דברים נפלאים ולכם

הכל אסור. .. באאסה.

בקיצור- כמו כל דבר בחיים, תחליטו מה שתחליטו, אבל תשתדלו לעשות זאת בצורה מודעת.

כל מי שמרגיש מוכן לגמול את כלבו מהתלות המוחלטת בשקית הצבעונית, מוזמן להתייעץ איתי במייל.

ולסיום: מתכון מעולה שאפשר לחלוק עם כל בני המשפחה

מרק ברוקולי

שמים בסיר גדול קצת שמן זית מזהיבים בו על אש נמוכה הרבה פרחי ברוקולי, כמה קישואים,

עלי תרד טריים אם יש, פטרוזיליה לפי הטעם ושני תפוחי אדמה בינוניים.

כאשר הכל זהוב וחינני מוסיפים מים ותבלינים לפי הטעם. (לא, אבקת מרק זה לא נחשב תבלין,

ותרו עליה כאן ובכל מקום. אבקת מרק זה איכס) מבשלים עד שרך. זה לוקח בערך חצי שעה.

טוחנים. הכי קל בבלנדר מוט. מי שלא יודע מה זה בלנדר מוט שיטחן עם מה שהוא יודע.

לא טוחנים עד הסוף. נחמד יותר שיש קצת חתיכות.

זה מוכן. טעים לכולם. אפשר להגיש עם שקדי מרק או כמה גרגרים חומים כאלה.

תגובות ושאלות-בפייסבוק או במייל

soffervt@netvision.net.il

לייעוץ ראשוני וקביעת תור

השאירו פרטים

חברת קידום אתרים חברת קידום אתרים