חתולים-טעם נרכש? 10-2-2011

מכירים את השאלה הבלתי נמנעת "מה את אוהבת יותר?"

חורף או קיץ, שוקולד או בייגלה, קלאסי או רוק. אני לא אוהבת את השאלה הזאת.

קודם כל מפני שהיא מחלקת את העולם תמיד לשניים. תמיד מציעה לבחירה שתי אפשרויות בלבד.

מתעלמת מכל מה שבאמצע. או בצדדים. חוץ מזה היא יוצאת מתוך הנחה, שגויה לדעתי,

שאם רק נתרכז מספיק ונחפור טוב טוב בתוכינו מתישהו נמצא את התשובה האחת הנכונה והמוחלטת. כאילו

שהתשובה הזאת תהיה נכונה לגבינו בכל רגע נתון. בעיקר אני לא אוהבת את המחשבה על אהבה כעל פירמידה,

שבראשה, בהכרח, אבן אחת בלבד שהיא האהובה והיקרה לליבנו ביותר. ככה שבדרך כלל אני מסרבת לענות

על השאלה הזאת. בעיקר כששואלים אותי את השאלה המוכרת כל כך לכל חובב חיות ובעיקר לוטרינרים: נו

אז מה את אוהבת יותר, כלבים או חתולים?, איך אפשר לענות על זה? ברור שאני יותר אוהבת כלבים, כי הם

חמודים ואוהבים ונאמנים ויש להם מבט כזה בעיניים? אבל ברור שאני אוהבת יותר חתולים! כי הם כל כך

אציליים ורכים וחמודים ויש להם גרגור כזה ו.. ומה? הרי אפשר להמשיך כך עד אין סוף. כשבא לי ללכת לים

לזרוק כדור טניס מעוך לעוס ומרוייר להנאתי במשך שעות, הרי ברור שהכלב יביא תועלת מרובה . לעומת זאת

אם חייבים שמישהו יקפוץ על השיש כדי לגנוב מזון, עדיף שיהיה זה חתול, שככה לפחות התוצאה נקייה יותר

ולא צריך לנגב שאריות מכל הבית.

בדבר אחד אני מסכימה להודות-כלבים אני אוהבת זמן רב יותר. כזכור בערך מאז שנולדתי ואולי קצת לפני.

לעומת זאת אין לי שום זכרונות חתולים.

כנראה באר שבע של שנות השישים והשבעים לא היתה משופעת בחתולי רחוב, וחתולי בית עוד פחות. יש לי

זכרון עמום של בית יקי כבד רהיטים ומוגף חלונות של מכרים, ובו רוח רפאים של חתול, כנראה פרסי. אני

מודה שלא החלפתי איתו שום מילה מעבר לשלום שלום. כשהייתי סטודנטית תפרנית לוטרינריה הבנתי

שבעיר הענקית שבה למדתי ובתנאי החיים ההם, אין מה לדבר על כלב. ואז זימן לי הגורל את איקי, חתולתי

הראשונה. שגם לה יש סיפור שרוצה להסתפר. אבל בפעם אחרת.

בכל אופן בדרך כזו או אחרת הפכתי לבעלת חתול. אווווווווופס.. הרי ידוע שאין דבר כזה, להיות בעלים של

חתול. במקרה הטוב ניתן לקיים איתו מערכת יחסים על בסיס שיויוני. ברוב המקרים החתול יסכים בלית ברירה

לאפשר לנו לשרת אותו, וזאת רק בגלל שאי אפשר בימינו למצוא משרתים טובים באמת.

מאז הכרתי מאות ואולי אלפי חתולים. מכל הצבעים הגדלים והגזעים. למדתי רבות עליהם ומהם. ובעיקר למדתי

לאהוב אותם. אהבה גדולה ובלי תנאים. אחרי כל השנים האלו השורה התחתונה היא שכמו בשיר של מאיר

אריאל, אי אפשר להקיף חתול 360 מעלות..

אבל הדבר הראשון שלמדתי הוא שאסור באיסור חמור, ללא יוצא מן הכלל ובלי שום הנחות- לפנות לחתול

בחוסר נימוס.

אם יש לך צורך עז לתת למישהו צ'פחה ידידותית על הכתף ולשאול כבדרך אגב "מהעיניינים אחי" השתדל

מאוד לא לפגוש בחתול. אל החתול פונים בנימוס וביראת כבוד.

ג'רום ק. ג'רום, מחברו של הספר המופלא "שלשה בסירה אחת מלבד הכלב", הבין את העיניין הזה לעמקו.

לכן אסיים בקטע נפלא שלו, שבו הכלב, מונמורנסי, פוגש בחתול:

"..מונמורנסי רדף אחרי החתול האומלל הזה במהירות של עשרים מייל לשעה, אבל החתול לא מיהר בכלל ולא

נראה כי קלט את המסר שחייו בסכנה. הוא פסע לאט עד שהרוצח שבעקבותיו היה במרחק יארד אחד ממנו,ואז

הסתובב והתיישב באמצע הדרך והביט במונמורנסי במבט עדין וחוקר, מבט שאמר:

כן? אתה אלי? למונמורנסי לא חסר אומץ,אבל היה משהו במבטו של החתול הזה שהיה מקפיא את דמו של

האמיץ שבכלבים הוא נעצר בבת אחת והביט בחתול.

אף אחד מהם לא אמר דבר,אבל קל מאוד לדמיין שיחה ביניהם. בערך כך:

החתול: האם אני יכול לעשות משהו למענך?

מונמורסי: לא, לא, תודה

חתול:אל תתבייש, אם אתה צריך משהו, רק תגיד

מ.(נסוג במורד הרחוב) הו לא, ממש לא.. אל תטרח… אני, אני חושב שטעיתי.. חשבתי שאני מכיר אותך

חתול:אין בעיה. בעונג רב. אתה בטוח שלא רצית כלום?

מ.(ממשיך לסגת)לא, לא, ממש לא, מאוד נחמד מצדך. בוקר טוב

חתול:בוקר טוב

הציטוט מתוך הספר המוער בתרגום דני קרמן. מומלץ.

זהו להפעם. המשך יבוא

לייעוץ ראשוני וקביעת תור

השאירו פרטים

חברת קידום אתרים חברת קידום אתרים