הכלב הראשון שלי

עד כמה שזה נשמע מוזר, יש לי שני כלבים ראשונים. שני זיכרונות ילדות מתוקים מדבש

שמעולם לאהצלחתי להחליט מי הוא הקדום מביניהם. האמת? זה לא כל כך משנה.

כל אחד מהם לחוד מספיק כנראה להוכיח שוטרינר זו לא תכונה נרכשת אלא מולדת.

באופן שרירותי נחליט שזיכרון א. הוא זה בו אני יושבת על המדרגות בכניסה לביתם של חברים.

של ההורים כמובן. לחברים אלה היו שכנים אשר החזיקו בכלב זאב ענק ויפה תואר אשר נחרט

בזיכרוני בגודל של גור ממוטה. אותו כלב הוחזק, כפי שהיה נהוג אז לפני מליון שנה בערך,

קשור בשרשרת אימתנית בחצר. ובכן באותו יום מסיבה כלשהי, הכלב הצליח להשתחרר משרשרתו

ומחצרו ושם פעמיו אל חצר השכנים שבה, כאמור, אני בת שלוש יושבת לתומי על המדרגות.

אני מודה שבאותו רגע פחדתי מאוד. היצור הגדול ממני פי שלוש דמה באופן מפתיע לזאב של כיפה אדומה

בתלת מימד.. אובדת עצות התבוננתי כה וכה אבל כל מבוגר אחראי לא נראה בשטח.

קמתי ועשיתי מעשה, כלומר נמלטתי על נפשי אל תוך החצר. רצתי כל עוד רוחי בי על שביל אבני חברון

שזכור לי לפרטי פרטים עד היום. והזאבון? כל הזמן בעקבותי..ורעש נשיפתו בעורפי רק הולך ומתגבר..

חשתי אבדן עצות מוחלט. לא היה לי עוד לאן להמשיך לרוץ. בקרוב אגיע לגדר ואז מה? באותו רגע קרה

הגרוע מכל- השתטחתי מלוא קומתי הננסית אפיים ארצה. שכבתי שם על שביל האבנים ואני נשבעת לכם

שבו ברגע שנמשך כנצח ראיתי בעייני רוחי את קיצי קרב ואף השלמתי איתו. ירדה עלי שלווה גדולה.

אז נכנס לטווח ראייתי חרטום זאבי ענק ולשון אדומה התחילה ללקק את פני בהתלהבות.

הרועה הגרמני המתוק ביותר בכל ארץ הקודש קפץ סביבי כעז משוגעת נבח עד שלא ידע את נפשו

ונעצר רק לפרקים כדי למרוח על פני עוד נשיקה רירית. ואני הבנתי כל מילה וכל נביחה.

במאמץ מסויים הצלחתי לקום וחזרתי אל מקום.מושבי על המדרגות יחד עם חברי החדש.

חברי מאז ולתמיד.

הזיכרון השני הוא הכלב הראשון שהיה באמת שלי וגם בו יש תפקיד לרגע דרמטי של תבהלה.

לקראת יום הולדתי השלישי הורי החליטו שעדיף כבר להביא כלב הביתה, עד כמה שהדבר היה

כרוך בטרחה מבחינתם, מאשר להמשיך לשמוע ילדה בת שלוש אומרת את המילה כלב על בסיס דו דקתי.

יום אחד חזרתי עם אמי מהגן ואבי חיכה לנו על המדרגות שלא כמקובל.

בעודי שועטת למעלה כדי להסתער על צווארו, הגיח מאחוריו יצור נמוך שעיר ותזזיתי ומצידו

תכנן לזנק עלי. שוב אני מודה- נבהלתי. זה היה בלתי צפוי לחלוטין. אבי הציל את המצב. אל תפחדי,

מיקוש, זה הכלב ש ל ך!!!

אבא, למה לא אמרת קודם, היתה התגובה.

הרי אם זה כלב, ועוד שלי, הרי ממש אין ממה לפחד.

אלו הכלבים שלי.

אשמח לקבל סיפורים על הכלבים הראשונים שלכם, במייל soffervt@netvision.net.il

2.2.2011

לייעוץ ראשוני וקביעת תור

השאירו פרטים

חברת קידום אתרים חברת קידום אתרים