דברים קטנים בקופסאות 28.07.2011

בסרטים זה תמיד ליל סערת שלג נוראית. חושך, רוח מייללת. הכומר הכפרי הטוב
יושב בחדר העבודה שלו, אשר משמש אותו גם כחדר שינה ומטבח, כי הכומר הכפרי
הטוב הוא על פי רוב גם עני. גיבורנו מתכונן לפרוש לשנת הלילה. לפתע, ספק שומע
ספק חש כי משהו מתדפק על דלתו. הוא רוטן קלות, מתחמש באנפילאות, שזה נעלי
בית, רק של סרטים, יורד במדרגות חורקות ושואל בקול רועד:
"מי שם?"
אין מענה. הסערה גוברת. הוא חוזר על שאלתו ושוב לא מקבל תשובה. כמעט משתכנע
שאזניו הטעוהו. ברגע האחרון הוא בכל זאת פותח את הדלת. קור אימים, סילון שלג
לפנים. לפתע על הסף הוא מבחין בחבילה קטנה. כל עוד רוחו בו הוא אוסף אותה
פנימה ומגלה לזוועתו שמדובר בתינוק אנושי רועד ומייבב בשארית כוחותיו.
לא הייתם בסרט הזה? אני כן. יש כמה וריאציות שלו בעיבוד מיוחד למזרח התיכון.
המוטיב העיקרי-דבר קטן ומייבב בתוך קופסא. מאז ימות משה בתיבה אנחנו חזקים
בזה, כנראה.
אז כן, וטרינר הוא כנראה המקצוע האחרון שעוד מוצא לפעמים דברים קטנים ומייבבים
בקופסאות על סף דלתו. זה היה אמור להיות יום עבודה רגיל, אבל עוד בטרם
ירדת מהאוטו אתה רואה את הקופסא ליד הדלת ולבך צונח.. מה הפעם? גור כלבים
קטן ומוכה שחין, שילדי השכנים מצאו ולא הרשו להם להכניס אותו הביתה?
חתול זקן שכבר לא כל כך כיף לטפל בו? חמישיית גורי חתולים שאמם נעלמה?
כולם נארזו למשעי בקופסא על ידי אנשים טובים שמצפונם אינו מאפשר להם
להתעלם ממצוקות החיים, ועל כן נאלצים להשתמש במצפונו של מישהו אחר..
הנה ממש עכשיו אפשר להתפעל במרפאה ממראה אותה חמישיית חתולים אשר
הושארה על סיפנו לא יאוחר מיום ראשון שעבר בטרם עלות השחר.

חמישיית החתולים (החמישי מסתתר מאחור)

החמישייה הסודית יושבת מאז באשפוז, חבריה למדו לאכול לבד בטרם עת והם ממתינים
שנפש אחת טובה או יותר יאמצו אותם אל חיק המשפחה.
לפעמים הקופסאות מגיעות בשעות העבודה ועם אנוש אחראי. אז יכול תכנן להתגוון
על ידי גוזלי ציפורים מכל סוג ומבחר מכרסמים וזוחלים. ארנב, איגואנה, גוזלי
תוכים יונים עורבים ומיני ציפורים שאני מודה שלא זיהיתי. את חלקם אפשר להציל,
לפעמים מאוחר מדי, קטן מדי, פצוע מדי. תמיד קורע לב. יש לי כבר רפלקס כזה-
כשאני רואה קופסת קרטון עם חורים לאוויר, ישר בא לי לבכות.
לפעמים הקופסא משתדרגת. כבר קרה שאת השי הצנוע והבלתי צפוי הניחו על סף דלתנו
בתוך מנשא חתולים משוכלל. פעם, לפני שנים הייתה בתוך מנשא כזה חתולה
סיאמית זקנה מאוד ונירגנת. מלבד הזיקנה וסבר פנים חמוצות לא נתגלה בה כל פגם.
מכוון שלשי לא צורפה ברכה וגם לא פתק החלפה, נאלצנו לשמור אותה לעצמנו. בסופו
של דבר החלטתי לצרפה למשק ביתי העמוס ממילא. החתולה בילתה את תקופת הפנסיה
שלה בביתי, תוך שהיא מקפידה לפחות פעם בשבוע להקיא מפסגת המקרר אל רצפת
המטבח, תוך שהיא בוררת, כדרכם של חתולים, את המסלול שימקסם את הנזק,
נייר הניגוב והעצבים. היו ימים שהבנתי מאוד את מי שהשאיר אותה ליד דלת
הוטרינר ללא כתובת השולח, ובימים שחורים במיוחד פנטזתי איך אני לוקחת
אותה במנשא ומניחה אותה באישון לילה על יד דלתו של איזה קולגה. למותר לציין
שתכניתי לא יצאה לפועל, בעיקר משיום אחד מצאתי אותה על המקרר לאחר שקבלה
פטור מפתיע מהבלי העולם הזה, ויצאה בלי מנשא לנקוש על שערי השמיים.

ולפעמים, לפעמים לפעמים, בתוך הקופסא יש משהו שיכול להפתיע אפילו את הותיקים
והמנוסים שבנו. כך קרה לפני שנה, כאשר על יד הדלת נמצא מנשא חתולים לא גדול.
האסיסטנטית שהכניסה את המנשא למרפאה הופתעה ממשקלו הבלתי סביר. אולם כאשר
פתחה את הדלת, גברה ההפתעה אף יותר. בניגוד לכל חוקי הפיזיקה, ובדומה לסרט
על מרי פופינס, החתול שיצא מהתיבה היה גדול ממנה בהרבה, ומרגע שיצא היה נדמה
שהוא רק הולך וגדל. בתהליך שארך מספר דקות הגיע היצור לגודלו המלא-30 ס"מ
בכתף, 10 ק"ג במשקל, פרווה שחורה לבנה עם משבצות כלוח שחמט, ושתי כנפי
פרווה מפוארות צומחות לצידי גופו. כלומר, גופה. שכן היתה זו נקבה.
החתולה הבלתי צפויה זכתה לכינוי "שוֹמֶן", והיא הסכימה ברוב חסדה להתגורר
בקליניקה עד להמצאות פתרון הולם יותר. שוֹמֶן לא הגבילה את עצמה לתא שהוקצה לה באישפוז.
היא נמצאה בכל מקום, ולפעמים בשני מקומות בו זמנית. המגורים החביבים
עליה ביותר היו בחדר הרנטגן. סברות הגיוניות הועלו אז, ששוֹמֶן הגיעה אלינו מכוכב
אחר וניזונה בין השאר מקרינה רדיואקטיבית. בין השאר, אני אומרת, כי היא בהחלט
לא התנזרה ממאכלים ארציים יותר, וטמנה את שפמה בצלחת ככל שהתאפשר.

 

שוֹמֶן מצאה בית ומשפחה אוהבת מאוד, משפחת כפרי מאירוב המיוחדת.
לאחר זמן מה רכשה המשפחה את אמונה של שוֹמֶן, אשר מאז ישנה רק במיטות, אוכלת
מעדנים, ונקראת בשמה האמיתי- "חללית"

לייעוץ ראשוני וקביעת תור

השאירו פרטים

חברת קידום אתרים חברת קידום אתרים